שפה שנייה או מה קורה בארגון כשאף אחד לא באמת מבין את מה שהמנכ"ל שאל?
מנהל טכנולוגיות עומד מול הדירקטוריון עם שקופית מלאה בקיצורים: MTTR, RPO, Zero Trust. הדירקטורים מהנהנים בנימוס. עולה שאלה פשוטה אחת: "כמה זמן ייקח להתאושש אם המערכת תיפול מחר?"…איש בחדר לא עונה עליה במשפט אחד וברור. לא כי אין תשובה. כי אין מי שיודע לתרגם אותה.
זה רגע שחוזר על עצמו, בגרסאות שונות, בכל ארגון שבו טכנולוגיה והנהלה יושבים באותו חדר אבל לא באמת מדברים באותה שפה. הנזק שנגרם ממנו כמעט אף פעם לא נכנס לדוחות: תקציב שאושר לפרויקט הלא נכון כי איש לא הצליח להסביר את הסיכון האמיתי. פרויקט טכנולוגי שנדחה שוב ושוב כי ההנהלה לא הבינה למה הוא דחוף. אמון שנשחק בין סמנכ"ל הטכנולוגיה לבין הדירקטוריון, פשוט כי כל צד דיבר במונחים של העולם שלו.
הבעיה האמיתית של רוב הארגונים היא לא כשל טכנולוגי.
היא כשל תרגום.
דווקא משום שזהו כשל בלתי נראה, קשה מאוד לאבחן אותו מבפנים.
מי שולט בשתי השפות?
יש מעטים שבנו את כל הקריירה שלהם בדיוק על הפער הזה, לא כאנשי טכנולוגיה שלמדו לדבר קצת עסקים, ולא כאנשי עסקים שלמדו קצת ז'רגון טכני, אלא כמי שחיים בו זמנית משני צידי השולחן. אלדר לב-רן, יועץ טכנולוגי בכיר עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה, הוא דוגמה לפרופיל הזה: הוא ניהל מערכות מידע בקבוצת IDB, הוביל את הקמת מאגר נתוני האשראי הארצי בבנק ישראל, ליווה את פרויקט ההפרדה הטכנולוגית של בית החולים אסותא אשדוד, וכיהן כמנכ"ל וכמנהל טכנולוגיות בחברות תשתית ואנרגיה. בין הבריאות, הפיננסים, האנרגיה והממשל – המכנה המשותף האחד הוא תפקיד המתרגם: להסביר לדירקטוריון מה עומד מאחורי ההמלצה הטכנולוגית, ולהסביר לצוות ה-IT מה בדיוק ההנהלה צריכה כדי לקבל החלטה.
זה תפקיד שונה מהותית מייעוץ טכנולוגי רגיל.
יועץ שמגיע רק עם פתרון טכני עלול לצאת מהחדר עם אישור לרכוש מערכת שאיש לא ישתמש בה כמו שצריך, כי היא נחתה על ארגון שלא הוכן אליה. מי שמגיע עם השפה השנייה שואל קודם שאלה אחרת: מה בדיוק הארגון מנסה להשיג, ולאיזה סיכון עסקי אמיתי הטכנולוגיה הזאת אמורה לענות. רק אז הפתרון הטכני נכנס לתמונה – ומשם קדימה, כל צד בחדר יודע בדיוק למה הוא מסכים.
למה זה קריטי דווקא עכשיו?
ארגונים שנמצאים בתוך שינוי: מעבר לענן, בניית מערך המשכיות עסקית, הקמת NOC, או פשוט התמודדות עם משבר סייבר שכבר קרה, מרגישים את הפער הזה בצורה הכי כואבת. זה בדיוק הרגע שבו החלטה שגויה, שנובעת מאי הבנה ולא מחוסר ידע, יכולה לעלות לארגון חודשים של עיכוב או תקציב שהלך לאיבוד. וזה גם הרגע שבו יועץ שמדבר את שתי השפות שווה הרבה יותר מהשעות שהוא גובה, כי הוא זה שמונע את הפער לפני שהוא הופך למשבר.
אם ההרגשה מוכרת לכם, שיש בארגון שלכם פער בין מה שהטכנולוגיה יודעת ומה שההנהלה שומעת, זה בדיוק סוג השיחה שכדאי לקיים לפני שהפער הזה מקבל תג מחיר. אפשר להתחיל בשיחה קצרה עם אלדר לב-רן, ולבדוק יחד איפה בדיוק עובר הפער הזה אצלכם: el-dar.co.il
